הצפת מחשבות

אין לנו שליטה במחשבות שלנו ואנחנו צריכים לקבל את זה. אנחנו צריכים להתמודד ולקבל את זה שלא משנה מה נעשה המוח שלנו. הוא בבסיס שלו מכשיר זיהוי סכנות. שהוא אפילו מכשיר כול כך מתוחכם שהוא לא רק יודע לזהות אותן. הוא גם יודע להמציא ולדמיין כאלו שעתידות לבוא. ולנו אין הרבה מה לעשות עם זה. לנו יש שליטה רק במה נעשה אל מול אותן מחשבות. אנחנו יכולים לשקוע ולהעמיק בהן, אנחנו יכולים לחשוב על דרכי התמודדות אתן, אנחנו יכולים לנסות להתעלם (אין מה לעשות הם חוזרות אח"כ בד"כ), אנחנו יכולים גם לקחת משהו שירגיע את הקצב המחשבה או שירדים אותנו.

אך שום דבר מזה לא יבטל את המנגנון הזה של זיהוי סכנות, כי הוא בסיס של ההישרדות שלנו. ולכן אנחנו צריכים לקבל את זה שאין לנו שליטה על המחשבות האלו. אך בשביל שהן לא יהיו כל הזמן על אותו דבר וימנעו מאיתנו התקדמות. אנחנו צריכים להוכיח למוח שלנו שמה שהוא חושב שהוא סכנה. הוא לא באמת כזאת או לפחות לא ברמה שהוא מסווג אותה. וזה משהו שאנחנו יכולים לעשות רק על ידי התנסות ופעולה.

תהליך התמודדות עם מחשבות לדוגמא

בתהליך שאני מלווה כרגע אנחנו שמים מיקוד גדול על זה שהמחשבות הן בסדר וטבעיות. שאחנו יכולים להעיזר בכדורי הרגעה בשביל להתמודד איתן אך לא כדי לפתור. שאנחנו לא מחפשים את הפיתרון האידאלי אלא את הדרך האידאלית להתמודד כרגע למצב הקיים. מתוך הבנה שתמיד יוכל להיות טוב יותר אז קודם מתחילים ביותר טוב ממה שקורה עכשיו. ומתמקדמים לאט לאט לפעמים גם למה לא עושה רע. אנחנו גם מתמקדים כרגע במיקוד של ההבנת המשמעות של מה הפחד שלי ומה הוא הדבר ממנו אני מנסה להימנע. וההבנה שדווקא אותה צורות התמודדות או יותר נכון אי התמודדות מקרבות אותי יותר אליו.

התהליך שאני מנסה ליצוור בשביל אלו שאני מלווה, הוא כזה שיהיה בו בסופו של דבר חיבור של משמעות ערכית גבוהה לאדם. הכוונה למשל באחד התהליכים שאני מלווה כרגע, היא בזה. שהמתמודד יודע להגיד לעצמו "אני לא יוצא לעבוד רק בשביל להכניס כסף ולשלם חשבונות, אלא גם בשביל לתמוך באחותי שחולה". כי בקצה של המשפט הזה. יש משהו שהוא גדול יותר מהאני העצמי של אותו בחור, יש פה ערך של משפחה, דאגה לאחר, אחריות ועוד המון דברים שנותנים משמעות לעשייה שלו.

דברים שאנחנו לא יכולים להעריך במספרים אך כן בתחושות. במחשבות על איזה כיף יהיה שהוא יוכל לקנות לה משהו שישמח אותה בתקופה הזאת. ואז כל המחשבות שהיו לו לפני על אי המסוגלות שלו, על זה שהוא יודע לחיות בלי כלום מצויין, שהוא לא מוצא סיבה מתגמדות. ויותר מזה עם הזמן הוא גם יודע להגיד שיש לפעמים ימים יותר טובים בעבודה . בימים שהוא מחליף מילים עם אנשים. ושבעצם זה שהוא לא כול היום בבית חסר מעש, מאפשר לו לחוות משהו אחר ממה שהיה.