הכוח של התמדה

אחד הקשיים הגדולים ביותר למתמודדים עם משבר נפשי, זה הרצון לפתרון מיידי אשר ברגע יפסיק ויגדע את הסבל, הקושי, החרדה, העייפות, מיסוך המחשבה ועוד המון תסמינים שונים שהם חשים בהתמודדות שלהם אל מול העולם והשגרה. למרות שהחיים לימדו אותם כבר שנטילה של כדורי הרגעה, קורסים, הדרכות שונות שעברו ושיח כזה או אחר לא פתרו ולא יפתרו את הבעיות ויעלימו את התחושה.

אותה תחושה של חוסר מסוגלות שמתפתחת מחדש עם כל ניסיון חדש אך נכשלת בעיקר בגלל חוסר בהתמדה ואימוץ של אותו הדבר לדרך חיים מתוך חיבור מלא ואמונה שהם מסוגלים לחוות את העולם בצורה אחרת. כי מדובר בעיקר בשינוי של תפיסה, תפיסה של איך אני רואה את עצמי ואת תפיסה של איך אני חווה את העולם סביבי. להבין שלא הכול זה סכנה או קושי אלא למידה שתיפתר ברגע שאני אפריד את עצמי ממה שהיה ואתחבר למה אני רוצה שאהיה. אפשר להקביל את זה לאדם שרוצה להרזות שניסה וניסה כמעט כל שיטה וכלום לא צלח לו. כנראה שכל פעם הוא יאשים את השיטה שלא התאימה לאורך חיים שלו, את זה שהיא דרשה לעשות וויתורים על כל מה שהוא אוהב, על זה שליחים אין טעם בלי מתוק או משהו קצת מעובד ושאין מה לעשות נגזר עליו פשוט להיות מלא. יש כאלו שאפילו יריחיקו לכת ויעשה כמה ניתוחים לקיצור קיבה, אך בכל זאת לא יצליחו ואף ישלמו מחיר פיזי ונפשי לא קטן כתוצאה מהכישלון. שרובו נובע מחוסר התאמה של היום אחרי או יותר נכון  מחוסר ההתאמה של אורח החיים החדש שהתהליך דורש על מנת להגיע לשינוי המיוחל של הגיזרה. ככה שהג'ינס מטרה ששמור בארון יעלה בחזרה, שהשמלה אהובה שוב תחמי שוב לגוף ושיקבלו מחמאה על איך הם הצליחו לעשות שינוי כזה מדהים בגזרה. ללא התייחסות לזה שהדבר הכי גדול שהשתנה אצלם זאת התפיסה, השינוי מחשבה שמלווה איתו התהליך. וככה הם גם תהליכים של מתמודדים הרי כמעט כל אחד יכול ללכת למפגש NA ולהחזיק את עצמו נקי לזמן הפגישה אך לא כל אחד יכול להזכיר לעצמו ובאמת לתפוס את זה שהוא נקי רק להיום. רק היום הוא צריך לעשות את המאמץ ללא קשר ליום האתמול ולמה שיבוא מחר. הוא צריך לעשות את ההשתדלות וההכי טוב שלו לא ליפול היום לבור שהיציאה ממנו תהיה קשה כי יש הבנה כי אין בטוחה לכך שתוכל לשחזר את מה שהצלחת לבנות ולשחזר בפעם הבאה. אותו דבר עובר מי שעושה את הדיאטה, ואותו דבר גם המתמודד כולם צריכים להתחייב ולהתמיד באורח חיים חדש. שאומר שינוי של הרגלים, של סביבה , של גישה לחיים ובעיקר הבנה שאני צריך לקחת אחריות על המעשים שלי ולהתמקד בדברים שבאחריותי לצד התעלמות מאלו אשר לא בשליטתי.

אותה תפילה קטנה שהאמונה בה עושה הבדל עצום של התפיסה:

"אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם."

כי ברגע שבאמת מאמצים את השינוי והוא הופך לדרך חיים אפשר לראות דברים נפלאים קורים לאנשים ואיך שינוי אחד קטן מוביל לעוד רבים. שהבסיס העיקרי שלה הוא הסתכלות על מה החלק שלי במה שקרה ומה קרה כי הוא קרה בגלל שהחיים והמציאות לא תמיד מתוכננים אך התגובה שלי אליהם היא מה שחשובה. האם בגלל שהיום יש לי יום קשה אני זורק את הכל וחוזר לדפוסי פעולה שאני יודע שפוגעים בי ובאחרים שחושבים לי או שאני מתחייב לזה שלמרות שקשה כרגע אני בוחר למצוא את מה שאני יכול להשפיע עליו ולעשות את המיטב בו. להתעלם מהקול שאומר לי הוא מתנהג כלפיך ככה כי אתה או קורה לך ככה בגללך. ולהסתכל על הדברים בצורה שלווה לקבל את מה שלא שלי בהם ולעזור מספיק כח ואומץ לטפל במה שכן אצלי בשליטה.להבין  שאם אני רוצה לקבל קידום בעבודה אני זה שצריך לדחוף אליו ולא לחכות שהמנהלים שלי שיציעו כזה, שאם אני רוצה להרחיב את המעגל חברים שלי אני צריך ליזום ולהיות פעיל בנושא כי סתם זה לא יקרה ובעיקר לא להתייאש כאשר התשובה היא שלילית ולהתמיד בעשייה. להוכיח לי ולאחרים שאכן מגיע לי את מה שאני רוצה ושאני לא זורק את כל העבודה שעשיתי. כי הכי קל זה אחרי שמישהו הגיע למשקל מטרה להתחיל לעגל כמה פינות (או ליישר כמה עוגות), כי כבר מה יקרה זה רק פעם אחת,מחר אתחיל לשמור מחדש. ומבלי לשים לב נוצר להם עוד סדק ועוד סדק בסכר שבנו בעבודה קשה, ככה מבלי לשים לב הם לאט לאט מגיעים לאיזושהי נקודת חזרה או במקרים לא מעטים לנקודה יותר גרוע. ולכן חשוב כל יום להזכיר לעצמנו היום אעשה את המיטב בשביל לא ליפול לדפוסים שלא משרתים אותי לטווח הארוך. בין אם זה עצבים, חומרים, בריחה למיטה, ניתוק קשרים ולא משנה מה. לכל אחד מאיתנו יש את העוגנים שהוא חייב שיהיו לו בעשייה ובגישה שלו לחיים. וגם את הרשימה של הדברים שאותם לא עושים כי הם לא משרתים אותנו ומקדמים אלא רק יוצרים עוד ועוד קשיים.

זה מתחיל הרבה בפעמים בניתוח של ניסיונות שונים ואיפה הם כשלו, מציאת האמונות המגבילות אותם, כמו אני לא מוצלח או לא יודע לעשות דברים. ממשיך לשינוי של הסביבה כך שהיא תאפשר את העשייה ולאט לאט להתחיל להוקיר את הדברים הקטנים שהם מצליחים לעשות. כמו שמי שעושה דיאטה שמח על כל 100 גרם שירד, מי שמתמודד עם התמכרות מוקיר כל יום שעובר וכך גם מתמודד שרוב החיים נמנע מעשייה מוקיר את ההתמדה וחוסן שפיתח על מול הבדידות, הקושי והאי הצלחה. אך לאט לאט הם כולם רואים איך הימים עוברים, ההישגים נצברים, המחמאות מגיעות ודברים שפעם היו נראים כבלתי אפשריים היום הם מובנים מעליו. וכל יום שעובר זה נהיה קצת יותר קל בזכות זה שהדבר הפך מהתנהגות לאמונה בדרך ובעיקר בעצמך, כי אתה כבר לא עובד לפי תחושות אלא לפי עדויות ודברים שאפשר למדוד כמו משקל שירד, ימים שאתה נקי, עבודה חדשה, קשרים חברתיים וכל מה שהושג בזכות כוח ההתמדה.

(אני בעצמי נכון לכתיבת שורות אלה נקי מסמים כבר מעל 6 שנים, ויכול להעיד שהקושי הכי גדול היה להבין שהאורח חיים צריך להשתנות. ושאני מתכוון לאורח חיים זה אומר חברים, אזור מגורים, תחביבים ובעיקר להתרחק ממוקשים ולהרחיב גבולות או יותר נכון ללמוד להתמודד עם מצבים חדשים כל פעם)