"דיכאון הוא מחלה שמשפיעה גם מבחינה גופנית וגם מבחינה רגשית.
מדובר בתופעה נפשית נפוצה המתבטאת באחד או יותר מהתסמינים הבאים: מצב רוח ירוד במשך שבועיים או יותר, אובדן הנאה ועניין, תחושות אשמה ללא קשר למציאות, דימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, תחושה של ירידת אנרגיה כללית וירידה בריכוז.
ניתן לסבול מדיכאון בצורה קלה וקצרה, או, לחלופין, בצורה ממושכת וחמורה, שעלולה אפילו לסכן חיים. הבעיה יכולה להיות כרונית או מאורע חד־פעמי או תופעה שבאה והולכת. כך או כך, מחלת הדיכאון גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד בחיי היומיום ובאיכות החיים." (הגדרה של דיכאון מאתר קופ"ח כללית https://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/depression.aspx)
הסיבה העיקרית שלקחתי את ההגדרה לדיכאון ממישהו אחר היא כי לכול אדם הסובל ממנו הוא מתבטא בצורה שונה ושכאשר אדם חווה דיכאון, הוא נכנס לתוך עולם פנימי שבו חיים רק הוא והדיכאון שהוא שותף נוראי לחיים שהופך את החיים לבלתי נסבלים. מי שלא חווה דיכאון יתקשה להבין את זה שמישהו לא מסוגל לעשות דברים לא בגלל שהוא מוגבל פיזי אלא בגלל שבאמת הסבל שהוא חווה לא מאפשר לו לתפקד ברמה שהוא היה רגיל ושיותר גרוע מזה הוא מאוד רוצה אך באמת לא יכול כי יש עננה שפשוט מציפה את כולך והכול קשה לעשייה. ולכן גם הסובלים מדיכאון בהמון מקרים מרגישים שהם בודדים בעולם ושאין מי שיכול לעזור או להבין את מה שהם עוברים כך שהם יוכלו לפחות לחלוק את הכאב שלהם עם אחר.
למי שמתקשה להבין את המצב של ראיית עולם פנימית שינסה לחשוב על מה קורה כאשר הוא נוהג, בזמן הנהיגה תשומת הלב המלאה שלנו נתונה לסכנות שבדרך ואנו רואים בעיקר את מה שקורה במספר מטרים ספורים לפנינו ומחפשים את אותם גורמי פתע אך לא שמים לב לשינויים אחרים שנעשים בסביבה מעבר לכביש עצמו, כמו בניה של בניין חדש, פתיחה וסגירה של חנויות ועוד שלל דברים שקורים בסביבה עצמה אך מעבר לכביש ולעולם של הנהיגה עצמה לעצמה. כך אנו צריכים להתייחס לעולם הפנימי של מי שנמצא בתקופה של דיכאון או חרדה אין לו את הראייה המרחבית אלא רק ריכוז עצמי גבוה מאוד בגורמים של הסבל וחיפוש של של מפגעים אשר מהם הוא מנסה להימנע במהלך אותה הדרך.
ברגע שקיימת אצלנו ההבנה של מה שעובר אצל מי שעובר את הדיכאון, מתאפשר לנו בתור המטפלים והקרובים אליו להבין שכרגע זו התמודדות שלו ואת הקושי שלו לראות את הסביבה. דבר נוסף שיש צורך להבין הוא הקושי שיש לאדם המתמודד עם דיכאון לראות ולחוש תקווה במצבו. איבוד התקווה נגרם מכיוון שהשקיע לתוך העולם הפנימי דומה לכניסה לתוך מבוך עם כיסויי עיניים ואוזניים תוך כדי שהייה בתוכו, הרי איך אמורים לצאת ממנו אם לא רואים לאן הולכים וגם כאשר נראה כי מתקדמים פתאום מופיעה מחסום שלא היה ניתן להבחין בו למרות שלמי שנמצא באותו מבוך ללא כיסוי קל מאוד לראות את הדרך ואת מה שעומד לקרות בה והאפשרויות של איך לצאת ממנו. עכשיו תחשבו איך זה היה מרגיש לכם אם הייתם אלו עם הכיסוי והסביבה שלכם הם עלו שללא ומעבירים ביקורת על איך אתם מתנהלים שם ועל האפשרויות שיש לכם כדי לצאת בלי שתוכלו להבין אותן וזה לצערי מה שקורה שרבים מאיתנו באים במפגש עם מישהו אשר מתמודד עם דיכאון, מנסים לתת הוראות וכיוונים אך לא מבינים שמי שאנו מדברים איתו כרגע פשוט לא יכול להבין את המסרים שאנו מנסים להעביר לו.
אז מה עושים?
בדיוק כמו שהיינו עושים עם באמת היינו רוצים להוציא אדם מאותו מבוך, הולכים לצידו יד ביד בקצב שלו מתוך הבנה שאין לנו דרך אחרת להדריך ולהוביל אותו ליציאה ולהבין שגם כאשר הוא יגיע לשם תהיה הצפה חושית מאוד גובהה בדיוק כמו של מי שיוצא מחדר חשוך לאור בהיר ומתקשה לראות עד שהוא מסתגל לסביבה ואין לצפות ממנו מיד לחזור ולראות הכול. ההליכה לצידו אמורה להיות עם המון סבלנות והבנה שהקצב יהיה איטי וכנראה גם יגרור לפעמים הליכה אחורה גם לנו אין את הסרטוט של המבוך ולכן גם אנו יכולים לטעות במהלך הדרך אך אנחנו לא נוותר ונמשיך להיות שם איתו עד ההגעה ליציאה, כי התקווה שקיימת בנו כמי שמלווה ומטפל בו תחדור גם אליו לאט לאט עם הזמן.
התהליך הזה של היציאה יכלול בתוכו פניה גם לגורמים מטפלים שונים אשר מתמחים בטיפול מסוג זה כך שהתהליך יבוצע בצורה אופטימלית ולא ייווצר מצב של רגרסיה מהירה חזרה אחורה, דבר שקורה לא מעט באפיזודת דיכאון מכיוון שמדובר במצב נפשי אשר חוזר על עצמו ומי שסובל ממנו תמיד צריך לשים לב לסימנים ראשונים כאשר מתחילה אחת נוספת.
Comments