שחור או אדום

אצל הרבה אנשים שיצא לי לפגוש במהלך העבודה, מתנהלת לא פעם הסתכלות על החיים ועל מרכיבים שונים בהם כמכלול ולא על כול חלק בעצמו. כאשר משהו אחד שהם רוצים לא מצליח או מתגלה איזשהו קושי בלתי צפוי זה משפיע על איך הם בוחנים את עצמם בכול החזיתות ואז מתרחש תהליך שדי דומה למה שקורה לאנשים בטיולי הימורים בדרך כלל. ייתכן וירוויחו ואז הכול מדהים המלון, העיר, האוכל, האנשים שהיו אתם או שכול החוויה הייתה סיוט ובכלל טעות שנסעתי ובכלל יצאתי לטיול ואם חס וחלילה ההפסד היה גבוה מידי אז ההשפעה שלו גם נגררת לחיים אחרי החזרה.

בלי הסתכלות על החלק שלהם במה שקרה:

שברו מסגרת תקציב שהייתה להם לפני הנסיעה.

‏נגררו אחרי אחרים.

לא חשבו על ההשלכות של היום אחרי , ועוד כול מיני.

ובעצם יצרו לעצמם מציאות שקשה להתמודד איתה ולראות ממנה איך אפשר להתקדם או מעגל שקשה יהיה להם לשבור , כי כמו המהמר שרגיל לכסף ולריגוש מהיר כך היו גם חלק לא מבוטל מהם.

רצו להתחבב על אנשים מהר אז נתנו להם כול מה שניתן זמן, אנרגיות,כסף, מקום בלב. מבלי להתחשב בעצמם ולאחר מכן שהם היו זקוקים לאותם דברים לא היה להם אפשרות לקבל זאת בחזרה, מה שיצר אצלם הרבה האשמה עצמית ופגע ביכולת שלהם לסמוך שוב על אנשים או לראות כמה טוב יש בהם בניגוד לאחרים.

היו כאלו שהתחילו לעבוד ולא שמו לב לכך שהם עוברים מ-0 ל-100 בצורה מהירה ושהמנוע של המכונה שלהם , הנפש שלהם לא מקבלת את התייחסות למה שהיא חווה כרגע ומצליחה לעקל את השינוי באורך החיים שנוצר. ובעצם אינה מדביקה את הקצב של הגוף ואז זה קורס. כי בגלל דפוס ההתנהגות הזה של להשים את כל תשומת הלב שלנו בדבר אחד ולהתעלם לגמרי ממה שקורה אתנו בפנים יש מחיר. הבעיה הגדולה היא שברגע שמגיע הקריסה היא הופכת להיות אבסולוטית ולא חוויה מלמדת שתאפשר לעשות את הדברים בצורה שונה בעתיד על מנת שתהיה להם המשכיות.

ככה נוצר כדור שלג, הם לא מסתכלים על זה שלפני כמה חודשים בתחילת תהליך עבודה או להרחיב מעגל חברים היו מילה גסה, דבר שלא אומרים ולא רוצים לשמוע ושהם עשו עם עצמם תהליך מדהים שנתן להם וגם לתקופה יחסית קצרה לחוש משמעות חדשה. זה שהם אפשרו לעצמם להיחשף, להעז ולהתמודד. אחרי לא מעט זמן הוא שינוי והשג אדיר מהמקום שהיו בו, הם לא רואים את זה שבזמן התהליך שלהם עד הנפילה היו הרבה ימים ללא חרדה, התקשורת עם הסביבה השתפרה, הביטחון העצמי נסק ושהעולם לא היה רע כמו שחשבו לפני.

אך כמו מהמר שיכול לראות רק הפסד או ניצחון , גם הם לא יכולים לראות את החוויה שהם עברו בהתנסות הזאת, את הדברים שהיו טובים ומהם נהנו ואת סימני העזרה שאליהם לא התייחסו, לקשיים של עצמם בהווה חוסר אנרגיה לעשות דברים מעבר לעבודה, אי יכולת לקיים חיים חברתיים, הזנחה גופנית, וויתור על תחביבים ועוד. וכמו מהמרים הם גם לא מסתכלים על העתיד ועל עוד כמה אני יכול להרשות לעצמי להמשיך ככה ובעצם החליטו להגדיל את ההימור שלהם כי מבחינתם זה או להצליח (למרות שאין הגדרה להצלחה) בכל מחיר או להתרסק. אפשר לזהות זאת שאנו רואים אנשים אשר מעמיסים על עצמם אין סוף שעות עבודה, בעבודה שהם לא נהנים ממנה, אינם משתכרים ברמה שתאפשר להם לחיות את החיים שהם רוצים ובעיקר מתלוננים על כך שהיא שואבת מהם כל אפשרות לעשות דברים אחרים. כי הם עייפים מותשים ובעיקר לא מרוצים, אך גם לא מוכנים לבחון דרכי פעולה אחרות. או אצל אנשים שיודעים לדבר המון על כמה הם עושים למען אחרים אך לא נשמע מהם מה הם עושים למען עצמם, גם אם מדובר בדברים קטנים כמו לשבת לבד לשתות קפה ולשמוע מוזיקה שהם אוהבים, לקרוא ספר או כל דבר קטן כגדול זה לא משנה. כי חוויה של אושר של אחד שונה מאוד משל אחר אך לרוב נמצאת בדברים שאדם עושה לעצמו.

הבעיה הוי שלרוב מבחוץ הדרך חיים שלהם נתפסת לאנשים כמועילה או מקדמת אך זה רק כאשר היא נשארת כמבט מבחוץ, למי מאיתנו שנמצא עם אנשים כאלו בהתמודדות היומיומית שלהם אנו יודעים שהיא קשה, מורכבת ולעיתים רבות גם בלתי ניתנת לשינוי מבלי שתגיע קריסה או דבר אחר שיהיה יקר יותר ממה שהם בוחרים כרגע לראות בו כמטרה, שכבר לא יהיה ניתן להמר עליו ולהסתכן בהפסד שלו. דבר שיכניס לחייהם רובד נוסף של צבע, טעם ובעיקר יחליף את התחושות הקשות בחדשות ומהנות שלא חשו או ידעו את טעמם כבר שנים.

Share the Post:

יש לכם שאלות ?

אתם יכולים להשאיר פרטים ואני ידאג לחזור אליכם בהקדם יוסי דוילה.